הכרעת דין בתיק ת"ד 2417-05-11

1.  כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול עת פנה הנאשם שמאלה בצומת, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת תאונה כתוצאה ממנה נחבל אדם חבלות של ממש.

הנאשם הודה בנהיגה במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום, הודה בכיווני הנסיעה של הרכבים המעורבים ואף הודה באופי החבלות שנגרמו בתאונה כפי שתוארו בכתב האישום.

כפירתו של הנאשם הייתה בעובדה 3 של כתב האישום, לפיה פנה שמאלה בצומת מבלי שנתן זכות קדימה לאופנוע שבא ממול.

2.  מטעם המדינה העידו שני עדים.

עד תביעה מס' 1 רס"ל כפיר ניסים, בוחן תנועה מאת"ן ת"א אשר חקר את זירת התאונה, והגיש לתיק ביהמ"ש את כל ממצאי החקירה שאסף, בכלל זה את דו"ח הבוחן, תמונות שצילם, סרט ווידאו שצילם בזירה,  דוחות פעולה ומזכר, סקיצה שצייר במקום התאונה ותרשים מסודר של הזירה והממצאים בה שערך בסיכום חקירת התאונה.

כל המסמכים שערך העד הוגשו בהסכמה, התקבלו וסומנו ת/1 - ת/10 (בהתאמה).  העד נחקר בביהמ"ש בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנאשם.

דו"ח הבוחן שהגיש ע.ת 1 (ת/6) מציין בסופו מסקנה חד משמעית לפיה הגורם לתאונה הוא הנאשם אשר לא נתן זכות קדימה עת פנה שמאלה לרכב ב' (האופנוע המעורב).

3.  על פי ממצאים שאסף ותעד הבוחן, נמצאו בזירה הסימנים הבאים:

א.      סימן חריץ בכביש לאורך כ- 10 מטר בכיוון נסיעת האופנוע ולאחר מכן שבר אימפקט ושוב סימן חריץ לאורך 8.60 מ' כתוצאה  מהחלקת האופנוע בשכיבה על דופן ימין, על פני האספלט (ככל הנראה מבורג בולט ברגלית האופנוע).

ב.      כתם דם בקוטר 0.40 ס"מ המצביע על מקום שכיבת רוכב האופנוע לאחר התאונה.

ג.        שברי פלסטיק וזכוכית בקוטר של 1.20 מ' מפוזרים על פני האספלט במקום האימפקט, בחזית מקום עמידת המונית, כפי שנמצאה במקום התאונה.

לפיכך קבע הבוחן כי האופנוע שנסע בניגוד לכיוון נסיעת הנאשם  וממולו, נפל על דופן ימין שלו החליק מרחק של כ- 10 מ' עד שפגע עם חזית האופנוע בפינה ימנית קדמית של המונית, שם נפל הרוכב והאופנוע המשיך להחליק שמאלה ונעצר כ- 08.60 מ' אחרי כן.

4. ע.ת 1 ערך במקום ניסוי שדה ראייה כשהוא יושב במושב הנהג בתוך רכבו של הנאשם, בנוכחות הנאשם שישב לצידו,  ומצא כי לנאשם היה שדה ראייה של כ- 100 מטר לכיוון הצומת וזאת ממקום עמידתו לפני הפניה שמאלה.

עוד קבע ע.ת 1 כי האופנוע המעורב נסע במהירות מינימום של 33.94 קמ"ש וזאת לאחר שחישב מהירות זו על פי  החריץ בכביש, שהשאיר כאמור  האופנוע באספלט עד למקום האימפקט.

    מנתונים אלו לבדם ועוד לפני שאבחן אף את עדויות הנאשם והנהג המעורב, עולה כי קיים לכאורה בסיס למציאת הנאשם כאחראי לתאונה.

5. מאחר ומקבל אני כעובדה מוכחת את נתוני שדה הראייה  על פי מדידת הבוחן (הנאשם מצידו לא הראה כל נתונים אחרים לסתירתם), הרי ששדה הראייה של הנאשם לכיוון ממנו הגיע האופנוע היה פתוח לפחות  ל- 100 מטר,  עת התקרב הנאשם לצומת.

גם אם האופנוע היה נוסע במהירות 60 קמ"ש (ודוק - הבוחן קבע נתוני מהירות נמוכים בהרבה לגביו) הרי שקצב התקדמותו היה  בקצב של 16.6 מטר כל שנייה.

במצב תיאורטי זה היו לנאשם לפחות 6 שניות בהן יכול היה להבחין באופנוע המתקרב, להמתין עם הפנייה שמאלה, לתת לו את זכות הקדימה שהגיעה לו על פי חוק, ובכך למנוע את התאונה.

גם אם האופנוע היה נוסע במהירות  90 קמ"ש הרי שקצב התקדמותו היה  בקצב של 25 מטר כל שנייה. במצב תיאורטי זה היו  לנאשם לפחות 4 שניות בהן יכול היה להבחין באופנוע המתקרב, ולנהוג כאמור.